גזר דין בתיק ת"פ 3042-09

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של מתן ידיעות כוזבות בניגוד לסעיף 243 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. כעולה מכתב האישום, ביום 6.2.08 בסמוך לשעה 04:40 מסר הנאשם ידיעה כוזבת במשטרת באר שבע, בכך שאמר כי שלושה נוסעים שהסיע במונית שדדו אותו.
2. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת ההרשעה בדין.
3. המאשימה ציינה כי עבירה של ידיעה כוזבת הינה עבירה חמורה משום שהיא נוטלת משאבים ציבוריים של זמן ומאמץ שוטרים בטיפול בתלונת שווא. המאשימה הוסיפה והדגישה כי לנאשם יש כבר עבר פלילי, גם אם בעבירות שאינן מן העניין. בנסיבות אלה, טענה התובעת כי הנאשם איננו עומד בקריטריונים לביטול הרשעה שנקבעו בהלכת כתב, וביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולגזור על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ושל"צ.
4. ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהסתפק בעונש של של"צ. הסנגורית ציינה כי מדובר באדם נורמטיבי ששירת בצה"ל, הקים משפחה וסובל ממצוקה כלכלית, שלהוכחתה הוגשו מסמכים מהבנק נ/1.       
   העבירה בוצעה כתוצאה מחרדה של הנאשם לאחר ביצוע עבירת תעבורה ומתוך פאניקה וחוסר מחשבה רגעי. ההגנה ציינה כי אין מדובר במסירת ידיעות כוזבות כדי להונות חברת ביטוח. המשטרה עדיין לא החלה בחקירה מאומצת של תלונת השווא, וכבר למחרת כאשר זומן הנאשם לחקירה הודה והביע חרטה על המעשה. בנסיבות אלה עדיין לא בוזבזו משאבים כלכליים, זמן ומאמץ של המשטרה ולכן הנזק הינו מינימאלי.     
   באשר לרישום הפלילי של הנאשם מדובר בעבירות ישנות שכבר התיישנו, ובתיקים שהנאשם לקח על עצמו במקום בעל העסק.  
   
   
   הסנגוריה הגישה פסיקה לגבי המנעות מהרשעה במקרים דומים וציינה כי הנאשם עונה על הקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב, ובנסיבות אלה ביקשה לבטל את ההרשעה כאמור לעיל ולאפשר לנאשם לשקם את חייו.
5. תסקיר שירות המבחן מיום 15.2.12 קובע כי הנאשם מתקשה לאורך שנים להתמודד עם קשיים במישור התעסוקתי, והדבר משפיע על ביטחונו העצמי. בשנים האחרונות תפקודו השתפר והוא מתנהל באופן בוגר תוך גילוי אחריות על חייו.            
   הנאשם הסביר את ביצוע העבירה בכך שבעבודתו כנהג מונית עבר ברמזור אדום, ומתוך החרדה כי הדבר יוביל לשלילת רישיון הנהיגה שלו, נהג באופן המתואר בכתב האישום כדי להסביר את נסיעתו המהירה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מכיר בחומרת מעשיו ולוקח אחריות מלאה על המעשים. בנסיבות אלה ממליץ התסקיר להימנע מהרשעה בדין כדי שלא לפגוע בפרנסתו ולהסתפק בעונש של 300 שעות של"צ.     
   
6. סוגיית ההרשעה - ההלכה קבעה כי כאשר נקבע כי נאשם בגיר ביצע עבירה, בדרך כלל יש להרשיעו. העדר הרשעה הוא חריג קיצוני ויוצא דופן. הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997)).
7. ההלכה הפסוקה בנוגע לעבירות דומות, קבעה כי ראוי להרשיע נאשמים העוברים עבירות מעין אלו, למרות שמדובר בנאשמים נורמטיביים:

                                 א.            בע"פ (מח' חיפה) 2794/07 סלים נ' מד"י, אישר בית המשפט המחוזי הרשעה של נאשם, אשר ניסה לקבל דבר במרמה, בכך שטען שנפגע בתאונת דרכים. חרף נסיבות אישיות ובריאותיות קשות, ופגיעה משמעותית בעיסוק כעורך דין - הורה בית המשפט כי ראוי להותיר את ההרשעה על כנה.      
באותה פרשה קבע בית המשפט, כי הן לשכת עורכי הדין והן לשכת רואי החשבון, מביאות את ההרשעה במכלול שיקוליהן, ואין היא פוסלת אוטומטית את הנאשם מבחינה מקצועית, ומכל מקום, האינטרס הציבורי מצדיק כי לא תהיה הימנעות מהרשעה בעבירות מעין אלה.

                                  ב.            בע"פ (מח' ב"ש) 7147/05 מד"י נ' זיס ואח', מדובר היה בעבירות של סיוע לזיוף שטר כסף, ובית המשפט המחוזי קבל את ערעור המדינה, והרשיע את הנאשמים, למרות שאחד מהם היה רופא, כאשר הוצגו ראיות כי עבודתו בשירות המדינה תופסק אם יורשע.

                                  ג.             ברע"פ 34/09 בדארנה נ' מד"י, מדובר היה במנהל מכללה שזייף מסמכים כדי לסייע לאחרים להתקבל לקורס בוחני נהיגה. חרף זמן רב, 13 שנים מאז ביצוע העבירות, הורה בית המשפט העליון: "... המבקש אמנם חושש לפגיעה במקור פרנסתו, באשר תוצאתה של ההרשעה תהא שלילת תעודותיו המקצועיות. ברם, תוצאה זו כמו מתבקשת מאליה נוכח טיבן של העבירות בהן הורשע, שהרי בעת שביצע את מעשיו היה על המבקש ליתן דעתו לכך כי הוא, במו ידיו, כורת את הענף שעליו פרנסתו..." (רע"פ 34/09 נזיה בדארנה נ' מדינת ישראל, (2009)).